הדיווחים נגד צה"ל בסוכנות הידיעות AP – עלילה חסרת ביסוס

יהונתן דחוח-הלוי

29 מרץ, 2009

ב- 26 במארס, 2009, פרסמה סוכנות הידיעות AP כתבה שכותרתה "ראיונות [עם פלסטינים] התומכים [בטענות בדבר] התנהגות פסולה של ישראל בעזה". הכתבת העומדת מאחורי הכתבה, קארין לאוב (Karin Laub), טוענת כי מצאה תימוכין לעדויות החיילים שפורסמו לפני כשבוע ולפיהן חיילי צה"ל ירו לעבר אישה פלסטינית ושני ילדיה, וזאת בהסתמך על ראיון שערכה עם עביר חיג'י, אישה פלסטינית תושבת עזה, אשר סיפרה את קורותיה במהלך מבצע "עופרת יצוקה".

אמצעי התקשורת בישראל ובעולם מיהרו לצטט את כתבתה של קארין לאוב ואת מסקנתה כי נמצאו תימוכין לטענה בדבר ירי מכוון של חיילי צה"ל לעבר אישה פלסטינית וילדיה שלא נשמעו להוראותיהם. עם זאת, בדיקה הנתונים מעלה כי ההאשמות החמורות שפרסמה לאוב נגד חיילי צה"ל וצה"ל כארגון חסרות כל ביסוס עובדתי.

גרסת עביר חיג'י שנמסרה ל- AP

להלן גרסתה של עביר חיג'י, כפי שנמסרת על ידי הכתבת לאוב:

"כאשר החיילים הישראלים גרשו את עביר חיג'י, חמשת ילדיה ושכניהם מבתיהם באזור המלחמה בעזה, היא [עביר] אמרה שהם [החיילים הישראלים] הזהירו אותה בערבית רצוצה: לכו דרומה, או שאתם עלולים להיות תחת אש. הקבוצה פנתה בדרך הלא נכונה ונקלעה לאש חיילי צה"ל. חיג'י נפצעה ובתה בת השנתיים נהרגה.

גרסתה של חיג'י אודות ירי של צלף לעבר אזרחים, לצד גראפיטי של חיילים והרס, אכן נצפו ע"י AP בבתים שהם [החיילים] השתלטו עליהם והיא תומכת בטענות בדבר התנהגות פסולה של הצבא הישראלי במהלך התקיפה בעזה. 

בעדות קודמת, סיפרו חיילים ישראלים על מעשי ונדליזם בבתים שהם תפסו ועשו בהם שימוש כעמדות צבאיות ועל הוראות פתיחה באש מקלות, הכוללות יד קלה בירי לעבר אזרחים. החיילים, שדיברו בישיבה סגורה של מכינה צבאית, תיארו אירוע בעל קווי דמיון לירי לעבר משפחת חיג'י... בעדות הנפיצה ביותר, מסר חייל שזוהה בשם רם, כי צלף באזור שלו הרג אישה פלסטינית ושני ילדיה שהבינו בטעות את ההוראות [שנמסרו להם ע"י החיילים], הלכו בכיוון הלא נכון ונכנסו לשטח שאסור להיכנס אליו.

חייל אחר, אביב, סיפר על צלף שהרג אישה זקנה שהלכה ברחוב, ואולם הגרסה שלו הייתה מבוססת על שמועות. שני החיילים היו מ[חטיבת] גבעתי, אשר במהלך המלחמה הייתה מוצבת בשכונת זייתון בעזה. הם לא זוהו כדי להגן על פרטיותם.

מוחמד רנאם, תחקירן שטח של המרכז הפלסטיני לזכויות אדם (PCHR), אמר כי בדיקת הנתונים שבידיו מעלה שתי אפשרויות להצלבה, הכוללים את משפחות חיגי' ועיאד אשר היו גרו בשכנות ב[שכונת] זייתון.

סיפורי המשפחות דומים לאלה של החיילים, אף כי קיימות מספר נקודות לא תואמות ואין אימות עצמאי. שני מקרי הירי אירעו סמוך לעמדות של צלפים ישראלים שהוקמו בבתים שנתפסו ובהם נפערו חורים לרובי הצלפים.

בעדותו במכינה הצבאית, סיפר רם על משפחה אשר הוכנסה לחדר לאחר שהחיילים השתלטו על הבית שלה ואז הם נצטוו לעזוב [את המקום]. 'מפקד הפלוגה שחרר את המשפחה ואמר להם לפנות ימינה. אימא ושני ילדיה לא הבינו את הבינו [את מה שנאמר להם] ופנו שמאלה', הוא [רם] אמר. צלף שהיה מוצב במקום סמוך ולא היה מעודכן [בפרטים] פתח באש והרג אותם, שכן הוא פעל על פי הפקודות שלא להתיר לאיש לעבור קו מסוים, אמר רם, וזאת על פי התמליל שהגיע לידי AP.

עביר חיג'י סיפרה לכתבת AP שחקרה את סיפורי החיילים הישראלים שהבית שלה היה נתון תחת אש מסיבית ב- 5 בינואר [2009] לפנות בוקר, היום השלישי של ההתקפה הקרקעית הישראלית, וכי בעלה מוחמד בן ה- 37 נהרג מירי טנק.

זמן לא רב לאחר מכן, חיילים ישראלים נכנסו לבית והורו לחיג'י וחמשת ילדיה, בני שנתיים עד 15, לעבור לחדר הסמוך, שם היו כ-36 אנשים בתוך חדר אחד. בשעות הצהריים לערך, חיילים שדיברו בערבית רצוצה הורו לכולם למעט הצעירים לעזוב וללכת לכיוון העיר הדרומית רפיח. 'הם אמרו, לכו לרפיח. אם אתם הולכים לעיר עזה, יירו בכם, אם אתם הולכים לרפיח לא יירו בכם', היא [עביר חיג'י] אמרה.

מכל מקום, כאשר הם הגיעו לצומת T האישה המבוגרת ביותר בקבוצה החליטה לפנות שמאלה לכיוון העיר עזה לבדוק את מצבו של בנה, המתגורר במרחק של כעשרים מטר מעבר לכביש, לפני שתפנה לכיוון רפיח. כולם, כולל חיג'י וילדיה, הלכו בעקבותיה.

כשהיא משחזרת השבוע את המסלול עם כתבת AP, אמרה חיג'י בת ה- 33 כי הם הלכו רק מספר מטרים בודדים לכיוון העיר עזה ואז החיילים ירו יריות אזהרה לעבר רגליהם. 'הם [החיילים] אמרו לנו: לכו לרפיח, ואנו הרמנו את הידיים שלנו, כולם עשו כן הילדים והמבוגרים', היא אמרה. 'פנינו לכיוון רפיח ואז הצבא הישראלי החל יורה אש מסיבית'.

רוב אנשי הקבוצה רצו לעבר חצר כדי למצוא מחסה, ואולם חיג'י נשאה את בתה שהד בת השנתיים ולא יכלה להמשיך. היא נפגעה מכדור והתינוקת נפגעה אף היא. חיגי' אמרה כי היריות נורו מהבית שנתפס [ע"י חיילי צה"ל], השייך למשפחת אבו זור ואשר נמצא במרחק של כ- 45 מטר משם. היא הגיעה לחצר, שם ראתה את השכנה שלה עולא ערפאת שוכבת על הקרקע. גורמים בבית החולים מסרו שהאישה מתה מספר ימים קודם לכן.

חיג'י אמרה שהבת שלה הייתה עדיין בחיים, ולכן הקבוצה החלה ללכת ובסופו של דבר מצאה מוניות שהסיעו אותם דרומה. הילדה הקטנה מתה בעת שהגיעו לבית החולים, אמרה. 

גרסת עביר חיג'י שנמסרה לעיתון "פלסטין"

ביטאון החמאס "פלסטין" פרסם ב- 23 בפברואר 2009 את סיפורה של עביר חיג'י, המסתמך בין היתר על ראיון שנערך עימה. להלן גרסתה:

"[עביר חיג'י:] 'זה היה הלילה הקשה ביותר בחיי. ליל יום שבת ה- 3 בינואר [2009] היווה צומת דרכים לכל בני משפחתי. ברגע אחד איבדתי את בעלי וברגע אחר איבדתי את בתי. ברגע שלישי הפכתי מגורשת ופליטה בתוך מולדתי', במילים אלה מתארת עביר חיג'י את האסונות שפגעו בה ובמשפחתה, אך ורק משום שנשארה בתוך ביתה למרות המכונה הצבאית הישראלית שהיוותה איום על חיי התושבים כולם.

"תחילת הסיפור היה כאן בשכונת זייתון מזרחית לעזה בבית וילה שהיה ידוע ביופיו... האם [עביר חיגי] אומרת: 'בליל הפשע בחרנו לישון בחדר הקרוב לבית אל-דרג'. קיבצתי את ילדי וישנו לאחר תפילת הערב. התעוררנו לרעש פיצוץ בתוך הבית וחלקי זכוכיות עפו באוויר. ברחנו מההפצצה ועברנו לפינה אחרת בבית ושם הופצצנו בפצצה [נוספת] וילדי החלו צורחים בקול. וכאשר האבק הפצצות שכך, ראיתי את בעלי בשלולית דם כשהוא אוחז את ילדיו בין זרועותיו... בוקר היום שלמחרת לא היה טוב יותר מקודמו, שכן איבדתי את בתי שהד בת השלוש. קברתי אותה בבית הקברות של נוסיראת באזור המרכז לאחר שברחתי איתה ועם ילדי האחרים כשאני מנסה לחלץ אותם מהגיהינום שהיינו בו'.  

גרסת החייל המכונה "רם"

בשיח לוחמים של בוגרי המכינה הקדם צבאית על שם רבין אמר חייל המכונה "רם" את הדברים הבאים:

"היה קטע אחד שאחרי שנכנסו לבתים הראשונים, היה בית אחד שהייתה בו משפחה. המחלקה שלי נכנסה, הכניסה הייתה יחסית רגועה, זה היה כבר הבית השני שנכנסנו אליו, לא פתחנו באש, פשוט צעקנו לכולם לרדת, שממנו אותם באיזה חדר. אח"כ עזבנו את הבית הזה ונכנסה אליו מחלקה אחרת וכמה ימים לאחר שנכנסה הייתה הוראה לשחרר את המשפחות. למעלה הקימו עמדות. זו הייתה עמדת קלעים על הגג והמ"פ שחרר את המשפחה ואמר להם לקחת ימינה. אימא אחת ושני ילדים לא הבינו ולקחו שמאלה ושכחו להודיע לקלע שעל הגג ששחררו אותם, וזה תקין וזה בסדר לנצור את האש, והוא, אפשר להגיד שהוא פעל כמו שצריך, כמו שנתנו את ההוראות... הקלע רואה אישה וילדים מתקרבים אליו מעבר לקווים שמשם אמרו לו שאיש לא מתקרב, הוא ירה בהם ישר. אני לא יודע אם הוא ירה לרגליים או משהו כזה. בכל אופן מה שקרה שבסופו של דבר הוא הרג אותם... [הם היו במרחק] בין 100 ל- 200 מטר, משהו כזה. הם גם יצאו מאותו בית שהוא היה על הגג שלו, הם התקדמו קצת ופתאום הוא ראה אותם, אנשים שמסתובבים בשטח שאסור להם להסתובב".

הבעייתיות בטענותיה של קארין לאוב נגד צה"ל

עביר חיג'י מסרה הן ל- AP והן לעיתון "פלסטין" שבתה שהד נהרגה בשעות היום לאחר שבעלה מוחמד נהרג. בעלה נהרג ב- 5 בינואר 2009 לפנות בוקר ובתה נהרגה באותו יום כ- 12 שעות מאוחר יותר בשעות הצהריים או אחר הצהריים. לפי גרסתה האחרת לעיתון "פלסטין", האירוע התרחש במהלך ה-4 בינואר 2009.

גרסתו של "רם" שונה בתכלית. על פיה, המשפחה הפלסטינית (המזוהה ע"י AP בסבירות גבוהה כפי שמשתמע מהדברים כמשפחת חיג'י) שהתה בחדר סגור במשך מספר ימים בהוראה של מחלקת חי"ר של חטיבת גבעתי בה שירת "רם". על פי עדותו של "רם", המשפחה הפלסטינית המשיכה לשהות בחדר מספר ימים נוספים תחת פיקוחה של מחלקת חי"ר אחרת של גבעתי לאחר שמחלקתו של "רם" עזבה, ורק לאחר מכן ניתנה ההוראה לפנות המשפחה הפלסטינית.

גרסאות "רם" ועביר חיג'י סותרות זו את זו בפרט המהותי ביותר הנוגע למועד התרחשות האירוע המדובר. לפי עקרון "מיעוט רבים שניים" יוצא אפוא שפינויה של משפחת חיג'י היה אמור להתרחש לפי גרסת "רם" לכל המוקדם ב- 8 בינואר 2009, שלושה ימים לאחר מועד הריגתם של בעלה מוחמד ובתה שהד. קארין לאוב כתבת AP השמיטה בציטוט "עדותו" של "רם" את הקטע המתייחס למועד התרחשות האירוע וממנו עולה בבירור הסתירה המהותית.

יתרה מזאת, מקריאת גרסתו של "רם" לאירוע עולה בבירור כי אין מדובר בעדות ראייה, אלא בעדות שמועה, שכן לדבריו הוא עזב את המקום עם מחלקתו מספר ימים לפני שהורו למשפחה הפלסטינית לפנות את הבית. למרות זאת, לאוב לא סייגה את דבריה בעניין זה, לא הדגישה שמדובר בעדות מן השמועה ובחרה ליצור את הרושם כאילו מצאה תימוכין ל"עדותו" של "רם". לאוב סייגה רק את דברי חייל אחר המכונה "אביב" כעדות מן השמועה בקשר להריגתה של אישה אחרת. 

על פי גרסת "רם" המבוססת על "שמועות", הצלף ראה אישה ושני ילדים והרג את כולם. לעומת זאת, לעביר חיג'י היו חמישה ילדים ולפי דבריה אש נורתה לעבר כולם והיא גרמה להריגתה של בתה הקטנה שהד.

יש לציין, כי בראיון שהעניקה חיגי' לעיתון "פלסטין" לא אוזכר כל מגע בין משפחת חיג'י לבין חיילי צה"ל, ואף לא ההוראה ללכת לכיוון רפיח ומקור הירי לכיוון חיג'י וילדיה. 

אחרית דבר

הסתירות המהותיות עולות בבירור בהשוואת הגרסאות של עביר חיג'י ו"רם". קארין לאוב ציינה כבדרך אגב כי קיימות אי אלו "נקודות לא תואמות ואין אימות עצמאי", ואולם היא נמנעה מלהדגיש כי מדובר בסתירות מהותיות, ויתר על כן בחרה ליצור את הרושם בכתבתה שקיימת סבירות גבוהה שמדובר בתיאור של אותו אירוע, כפי שהדבר משתקף בכותרת שבחרה לכתבתה ובדרך בה בחרו אמצעי התקשורת הישראליים והזרים לצטט את כתבתה.

לאוב הפרה ברגל גסה את כללי האתיקה המקצועית של העיתונות בכך שנהגה ברשלנות בבדיקת העדויות, באי עריכת השוואה יסודית ביניהן, בציטוט הסלקטיבי תוך הימנעות מהדגשת הסתירות המהותיות ובקפיצה למסקנות משתמעות פזיזות. הנזק שגרמה לאוב לתדמית ישראל וצה"ל הוא עצום לאור ההד לו זכתה הכתבה. לאור חומרת הדברים, ראוי שמשרד החוץ ודובר צה"ל יגישו מחאה חריפה לסוכנות הידיעות AP וידרשו ממנה לפרסם התנצלות רשמית על מה שמצטייר על פניו כעלילה חסרת יסוד עובדתי מוצק.