בתקופה האחרונה אנו עדים למאמץ של חכמי דת וחוקרים מוסלמים לפרש מחדש פסקי הלכה קדומים ולפעול נגד קבוצות אסלאמיות קיצוניות וזאת בשל הנזק הישיר והעקיף שהם גורמים למוסלמים ולאסלאם.
בשלב זה נראה שההכרזות האופטימיות נובעות מרצונם של שני הצדדים שלא להצטייר כמי שמכשיל את שיחות הקרבה. הפלסטינים מצדם ממתינים לכינוסה של הועדה הראשונה לאישור תוכניות בנייה במזרח ירושלים על מנת להטיל על ישראל את אשמת כישלון היוזמה.
אירגון אלקאעידה בחר לחולל בבגדאד טבח חסר תקדים בשיעים דווקא כאשר הגיע ג'ורג' מיטשל לקדם את שיחות הקירבה בין ישראל לפלסטינים. מי יודע מה מכינה איראן לכוח הצבאי האמריקני במיפרץ כאשר מיטשל מתרוצץ לגבש נוסחה על שיחות הקירבה?
בתקופה האחרונה שוב התעורר וויכוח בין מצרים לבין מדינות אפריקאיות השוכנות במעלה הנילוס על חלוקת המים של הנהר. דבריו של בוטרוס בוטרוס גאלי בשנות התשעים לפיהם המלחמה הבאה תפרוץ על רקע המחסור במים נראים אקטואליים מתמיד. עם זאת, המצרים מאשימים גם כאן את ישראל.
שלא רק שאין קשר בין פתרון הבעיה הפלסטינית לבין שאר הבעיות במזרח התיכון- אדרבא, חלה נסיגה מהותית במעמדם של הפלסטינים במזרח התיכון. הבית הלבן בבלי דעת מקים את הבימה שבה יפעלו כל אוייביה על מנת להכשילה בגזרות האסטרטגיות שלה.
הדרך הטובה ביותר לחסום בפני אלקאעידה את הדרך להשגת נשק גרעיני היא הפעלת מדיניות קשוחה מול מדינות המסייעות לה בכל דרך. אם מדינות אלו יהיו בטוחות בכך שהיכולות הצבאיות של ארה"ב והמערב אינן רלבנטיות לתרחיש הזה, אזי סכנת הטרור הגרעיני רק תלך ותגבר.
על רקע חוסר האונים של ממשלת לבנון, התגברות התוקפנות המילולית של נסראללה, הספקת אמצעי לחימה מתקדמים לארגון וגיבושם לכוח לוחם של הארגונים הפלסטינים הפרו–סוריים, יש לצפות כי מועד העימות עם ישראל הולך ומתקרב.
לא רק ישראל, גם המדינות הסוניות שלחו נציגות בדרג נמוך לוועידת הגרעין. מדיניות הגרעין של אובאמה שניסה להסית את הדיון מאיראן לטרור הגרעיני הטריד לא רק את ישראל.
שיחות הקרבה היו אמורות לעקוף את הסוגייה הסבוכה של ירושלים. כעת, כאשר ירושלים חזרה למרכז ועוררה מחלוקות גם בתוך העולם הערבי קשה לראות כיצד אפשר לחזור לפרמטרים הקודמים.
ללא קשר למה שיתרחש בין סוריה וישראל בחודשים הקרובים, יכול להיות כי ההחלטה על מלחמה או שלום עם חיזבאללה לא נמצאת בידיה של ישראל וקרוב לוודאי שמלחמה בגבולה הצפוני של ישראל תיקבע, לפחות בחלקה, על ידי טהראן.
מאז ביטול החלטה 3379 לפני יותר מ-18 שנים, הופיעו שתי מגמות מנוגדות. מצד אחד, הלגיטימיות של ישראל חוזקה; מצד שני, יש ניסיונות מתמשכים לערער לגיטימיות זו.
העלאת נושא לדיון ציבורי אינו מחייב בהכרח הפרת אמונים והדלפת מסמכים. ישנן דרכים לגיטימיות וכדאי ללמוד מהניסיון הקנדי בעניין זה. הפרשה מעמידה את חייו אורי בלאו והסובבים אותו בסכנת חיים אם לא יושג עימו הסדר.
הזירה הפוליטית המצרית נתונה במתח רב ומבארק ומפלגתו עומדים בפני אתגר משמעותי עם התקרבותם של הבחירות לפרלמנט ולנשיאות. החלטותיו של מבראק ככל הנראה יושפעו ממידת ההצלחה של האופוזיציה ושל מחמד ברדאעי להתארגן ולצבור כוח.
הכוחות הסונים ואיראן מערערים על דוטרינת בייקר-המילטון, המשעינה את מדיניותה של ארה"ב במזרח התיכון על התקרבות לאיראן ולסוריה. איך הדברים עלולים להשפיע עלינו? בעיקר על ידי עליית הסיכונים שירדן עלולה להיחשף אליהם.
המתחים ביחסי ישראל-ארצות הברית מהווים חלק משינוי גלובאלי נרחב יותר שמניע הנשיא אובמה. רק לאחר שיתבהר לאן מועדות פניו של אובמה, ניתן יהיה לשרטט מסלול חדש עבור ישראל, אשר יגן על האינטרסים שלה וייצור בסיס חדש לברית בינה לבין ארצות הברית.
ישראל ממקדת את עיקר המערכה ההסברתית שלה בחשיפת ביטויי "ההסתה" תחת שלטון אבו מאזן-פיאד ומזניחה כמעט לחלוטין את הזירה העזתית. שגיאה אסטרטגית זו עלולה לעלות לישראל בהכרה בינלאומית בלגיטימיות של השלטון האסלאמי של חמאס ברצועה.
הפסגה השנתית של שליטי ערב שהתקיימה בסוף חודש מרץ בעיר סירט שבלוב התאפיינה בחילוקי דיעות ובאי קבלת החלטות, דבר המבטא המבטאת היטב את הפילוג ואוזלת היד של מדינות ערב.
שלח לחבר
הדפס עמוד
